<h1>או"ז שו"ת סימנים תשנ"ה, תשנ"ו</h1>
<h2>דף ט.</h2>
וגט חירות שכתב בו (גט) ושחררית מני ומיוסף ומיקר אחי שהרשוני לשחרר אותך אנת אוברש בר אברהם אבינו וכל שום וחניכה דאית לך ולאבהתך דהות עבדנא מן קדמת דנא נראה בעיני שהוא פסול דלאו כל כמיניה לשחרר עבד של אחיו וכי מפני שהרשהו משחררו והא קיימא לן [ב"ק ע' ע"א] דהלכתא שליח שויה, וגט אשה אילו נכתב בשם השליח [היה] חוכא ואיטלולא ולה לה מאשה ילפינן שאין כותבין גט אחד לשני עבדים. וע"פ זה הגט נשא ישראלית וזה הגט נכתב על פי ע"א ושמו ר' יעקב ואין כח בידי למחות.
[תשו' ר' ישעיה לאו"ז] ומאי דכתב מר על הגט חירות שכתוב בו ושחררית מני ומיוסף ומיקר אחי שהרשוני לשחרר אותך שהוא פסול דלאו כל כמיניה לשחרר עבד וכו'. נ"ל שצריך לראות שטר ההרשאה שכתבו לו אחיו לשחררו ואם כתוב בו שזיכוהו בקנין לעשות ממנו מה שהוא רוצה כמו שהוא יכול למוכרו לאחרים בקנין זה שזיכוהו כך יכול נמי לשחררו שהרי אם הרשה אדם את חבירו למכור ביתו או שדהו וזיכוהו בקנין שכל מה שיעשה יהא עשוי אינו יכול למוכרו גם העבד נמי כן אבל אם לא הקנוהו לו הקנין אלא אמרו לו לך תמכרהו ושחררו בדיבור בעלמא כדבר שלך אין כח בידו לא למוכרו ולא לשחררו שבדיבור בעלמא לא נסתלק רשותו מעליו ולא קנאו השליח ואין מעשהו כלום ואין יכול למוכרו אע"פ שהרשוהו למכור שאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ה"ה שא"י לשחררו שכ"ז שהוא השליח לא קנאו אינו יכול להקנותו לאחרים וגם לא לשחררו אמנם שיכול הרב להרשות שלוחים לכתוב גט שחרור לעבדו על שמו ויתנהו לו דומיא דגט דבעל אבל שיאמר לשליח שחררהו אתה על שמך לא עד שיקנהו לו בחליפין שזכה בו השליח ואין עושה ממנו חפצו בין למכור בין לשחרר כלל או משהקנהו לו בקנין להיות יכול למוכרו ולשחררו אבל אם לא הקנהו לו בקנין להיות שלו אע"פ שהקנה לו בקנין לשחררו אינה כלום דדוקא כשהקנה גופו שיכול למוכרו אז יכול לשחררו דמה לי להקנותו [לאחרים ומה לי להקנותו] לעצמו אבל אם לא קנה גופו שיוכל למוכרו אינו יכול לשחררו שאין השיחרור נעשה על יד שליח אך אם יכתוב השיחרור בשם הרב דומיא דגט אשה שכותב השליח גט בשם הבעל.
<h2>דף פה:</h2>
וגט חירות שכתב בו (גט) ושחררית מני ומיוסף ומיקר אחי שהרשוני לשחרר אותך אנת אוברש בר אברהם אבינו וכל שום וחניכה דאית לך ולאבהתך דהות עבדנא מן קדמת דנא נראה בעיני שהוא פסול דלאו כל כמיניה לשחרר עבד של אחיו וכי מפני שהרשהו משחררו והא קיימא לן [ב"ק ע' ע"א] דהלכתא שליח שויה, וגט אשה אילו נכתב בשם השליח [היה] חוכא ואיטלולא ולה לה מאשה ילפינן שאין כותבין גט אחד לשני עבדים. וע"פ זה הגט נשא ישראלית וזה הגט נכתב על פי ע"א ושמו ר' יעקב ואין כח בידי למחות.
[תשו' ר' ישעיה לאו"ז] ומאי דכתב מר על הגט חירות שכתוב בו ושחררית מני ומיוסף ומיקר אחי שהרשוני לשחרר אותך שהוא פסול דלאו כל כמיניה לשחרר עבד וכו'. נ"ל שצריך לראות שטר ההרשאה שכתבו לו אחיו לשחררו ואם כתוב בו שזיכוהו בקנין לעשות ממנו מה שהוא רוצה כמו שהוא יכול למוכרו לאחרים בקנין זה שזיכוהו כך יכול נמי לשחררו שהרי אם הרשה אדם את חבירו למכור ביתו או שדהו וזיכוהו בקנין שכל מה שיעשה יהא עשוי אינו יכול למוכרו גם העבד נמי כן אבל אם לא הקנוהו לו הקנין אלא אמרו לו לך תמכרהו ושחררו בדיבור בעלמא כדבר שלך אין כח בידו לא למוכרו ולא לשחררו שבדיבור בעלמא לא נסתלק רשותו מעליו ולא קנאו השליח ואין מעשהו כלום ואין יכול למוכרו אע"פ שהרשוהו למכור שאין אדם מוכר דבר שאינו שלו ה"ה שא"י לשחררו שכ"ז שהוא השליח לא קנאו אינו יכול להקנותו לאחרים וגם לא לשחררו אמנם שיכול הרב להרשות שלוחים לכתוב גט שחרור לעבדו על שמו ויתנהו לו דומיא דגט דבעל אבל שיאמר לשליח שחררהו אתה על שמך לא עד שיקנהו לו בחליפין שזכה בו השליח ואין עושה ממנו חפצו בין למכור בין לשחרר כלל או משהקנהו לו בקנין להיות יכול למוכרו ולשחררו אבל אם לא הקנהו לו בקנין להיות שלו אע"פ שהקנה לו בקנין לשחררו אינה כלום דדוקא כשהקנה גופו שיכול למוכרו אז יכול לשחררו דמה לי להקנותו [לאחרים ומה לי להקנותו] לעצמו אבל אם לא קנה גופו שיוכל למוכרו אינו יכול לשחררו שאין השיחרור נעשה על יד שליח אך אם יכתוב השיחרור בשם הרב דומיא דגט אשה שכותב השליח גט בשם הבעל.
